יום שישי, 13 באוקטובר 2017

פסטה והמון ירוק ב- Le Marche

את הטיול הזה אמנם לא עשינו באופנוע אך מהר מאוד הבנו שזה בעצם טיול הכנה לטיול האופנועים הבא שלנו באיטליה.
זה התחיל כשזוג חברים הזמינו אותנו וזוג חברים נוסף להצטרף אליהם להתארח בבית של המשפחה בחבל Le Marche שבאיטליה.
חבל Le Marche שוכן במרכז- מזרח איטליה, צפונית מזרחית לרומא ודרומית מזרחית לחבל טוסקנה.
האיזור נחשב לפחות מוכר ומתוייר יחסית לאזורים אחרים באיטליה והתפרסם בעיקר בעקבות רעידת האדמה החזקה שפקדה את האיזור בקיץ 2016 וגרמה להרס רב בחלק גדול מהכפרים.


יצאנו שלושה זוגות חברים לחופשת סוכות רגועה, נחתנו ברומא ושם שכרנו רכבים 😕. הנסיעה מרומא אורכת כשלוש שעות. לאחר נסיעה של כ 150 ק"מ בכבישים המהירים מתחילה הדרך להיות הררית ומפותלת ויפה יפה יפה, הכבישים אמנם לא רחבים אך התשתית מצויינת והנופים ירוקים ומרהיבים. בשלב הזה כבר כל פיתול ועיקול בכביש גורם לצביטה בלב על כך שאנחנו כלואים בתוך קופסת סקודה משעממת במקום לשאוף את המרחבים ממושב הדוקאטי ובלי מילים זוגתי ואני מבינים שבפעם הבאה אנחנו כאן על דו"ג.

הדרך כולה משובצת בכפרים ועיירות קטנות וציוריות, מבנים עתיקים, טירות, כנסיות וכו'.
במקומות רבים עדיין ניכרים נזקי רעידת האדמה, כמעט בכל יישוב ניתן לראות מבנים סדוקים שהכניסה אליהם נחסמה וקטעי כבישים ורחובות שאינם ראויים עוד למעבר.
יפה במיוחד היא העיירה Spoleto שבאזור פרוג'ה, אוסף של מבנים עתיקים ומרשימים הבנויים על צלע ההר לצד הדרך.



הבית בו התארחנו ממוקם בעמק יפהפה בין העיירות Sarnano ו- Amandola, שתי עיירות קטנות ויפות, משופעות במסעדות טובות, מעדניות, גלידריות ובקיצור כל מה שאפשר לבקש מתרבות איטלקית במיטבה.


כנראה שלא סתם התלהבנו מהכבישים האידיאליים לרכיבה על אופנוע, בדיעבד מסתבר שבחודשי הקיץ האזור משופע ברוכבים ובעיירה Amandola אף מתקיים מדי שנה בחודש מאי פסטיבל אופנועים אליו מגיעים מאות רוכבים.


מסעדה מומלצת במיוחד בה אכלנו בפאתי Sarnano נקראת Scherzi a parte, התפריט כולל מנות אנטיפסטי, פסטה, ובשרים ומשתנה מדי יום, מומלצת במיוחד הייתה מנת האנלוטי ממולא בשר.
כאן המקום לציין שמחירי הארוחות באיזור נמוכים משמעותית מבערים מתויירות יותר באיטליה, ארוחת ערב מלאה ומעולה תסתכם בכ- 40 אירו לזוג.



מהבית יצאנו כל בוקר לטיולים יומיים באיזור, מסלול מומלץ הוא טיפוס בדרך יפהפיה בין ההרים מ Sarnano בכביש SP78 ופניה לכביש SP502, דרך זו מביאה אותנו בסופו של דבר לאגם Lago di Fiastra.


מהאגם ניתן להמשיך לטפס על כביש SP98 ל Sassotetto- פסגה בגובה של כ 2500 מ' שבחורף משמשת כאתר סקי ובקיץ מהווה נק' תצפית מדהימה על כל האזור.

חודש אוקטובר נחשב למעשה כבר לסוף עונת החופשות כך שאין כמעט מטיילים והכבישים פנויים אך צריך מזל עם מזג האויר, למזלנו זכינו למזג אויר אידיאלי של ימים חמים ושטופי שמש.

מסלול נוסף מומלץ לטיול הוא נסיעה לכיוון העיירה Tolentino, שם ביקרנו ביקב San Diego, יקב צעיר יחסית אך איכותי שממוקם בוילה מרשימה בת כמה מאות שנים שהייתה שייכת בעבר למנזר הפרנסיסקני, נחרבה כמעט לחלוטין באחת מרעידות האדמה שפקדו את האיזור, שופצה וכיום שייכת למשפחה שמנהלת את היקב.
משם אפשר להמשיך לעיר Macerata, בירת האיזור אך היות ואת הטעימות ביקב סיימנו עם שני בקבוקים ריקים החלטנו לוותר. במקום זאת אכלנו ב- Tolentino במסעדה הביתית והמצויינת Le Casa Mia.

 























את החופשה סיימנו ברומא האהובה, משם המראנו חזרה לארץ לא לפני שביקרנו שוב מסעדת IVO המעולה שבטרסטוורה.

לסיכום רישמו לפניכם, אזור Le Marche- מומלץ ביותר לטיולי כבישים, במיוחד באופנוע...



יום רביעי, 23 באוגוסט 2017

נאפולי בעמק הירדן

בסתם אחר צהריים אחד באמצע השבוע החלטנו לצאת לטיול קצר ודגימה קולינארית באזור עמק הירדן.
יצאנו שלושה אופנועים כשהיעד הוא פיצריה פרסקה שבקיבוץ מסדה עליה שמענו שבחים לרוב.
אני חייב לומר שהרכיבה בשעות אחה"ץ לכיוון צומת גולני  לא הייתה מהנה במיוחד, המוני מכוניות על הכבישים ומתוכם, כרגיל לצערנו, נהגים שלא ממש "סופרים" את שאר כלי הרכב שעל הכביש.



שרדנו ואחרי הפניה לפוריה והירידה דרך הכביש היפהפה של יער שוויץ לכיוון צמח הכל נהיה הרבה יותר נחמד.

פיצריה FRESCA ממוקמת במבנה ישן סמוך לצרכניה של קיבוץ מסדה. כבר מבחוץ ניתן לראות דרך החלון את תנור העצים 

האותנטי בו נאפות הפיצות ומיד נכנסים לאוירה.
המלצרית הלבבית שקיבלה אותנו הסבירה במקצועיות על הפיצות הנאפוליטניות הנאפות במקום מחומרים טבעיים בלבד, 
מגיעות בגודל אחיד (כ 30 ס"מ) ופרט לפיצה 

מרגריטה המסורתית עליה ניתן להוסיף מגוון 
תוספות לבחירה, במרכיבי שאר הפיצות לא נוגעים, שילוב הטעמים חייב להישמר באדיקות וזה דרך אגב מקובל עלינו לחלוטין.



בחרנו בפיצה קרבונרה- פיצה לבנה עם בייקון, שמנת וחלמון ביצה- נפלא.

פיצה תפו"א במדורה- גם היא לבנה עם קוביות תפו"א צלוי, לימון, בצל ירוק וקרם פרש- שילוב גאוני.
ושתי פיצות מרגריטה עליהן הוספנו פפרוני עגל, בצל ושום טרי- פשוט טעים.




הרטבנו את הגרון בבירות מסוגים שונים וכאן אני חייב לציין שזה אחד המקומות היחידים בארץ שבו קיבלנו כל בירה בכוס המקורית שלה ועל התחתית המקורית שלה- בעלי הפאבים למיניהם קחו דוגמא!


   
הפיצות נאכלו עד תום וההתלבטות היחידה שנותרה הייתה אם לעבור לקינוחים או להזמין עוד פיצה...
בחרנו באפשרות הראשונה והזמנו טירמיסו מסורתי ומצוין ואפוגאטו של אספרסו ואמארטו.



חברים, זו אמנם לא פיצה משפחתית של חצי מטר קוטר אבל זו ללא ספק אחת הפיצות הטובות ביותר שטעמנו בארץ אז לגרגרנים האמיתיים שביננו פשוט תזמינו שתיים... 

היה שווה כל קילומטר, כל טיפת זיעה וכל העברת הילוך בדרך.

יום שבת, 29 ביולי 2017

נעים וטעים בגליל

בסוף השבוע האחרון רכבנו צפונה לביקור משפחתי, רכיבה כזו היא תמיד הזדמנות טובה לגלות מקומות חדשים באזור.
יצאנו בשעות הבוקר המאוחרות של יום שישי והחלטנו למצוא מקום יפה לבראנץ'. הפור נפל על "לחם ועוגה" בית מאפה ומסעדה בקיבוץ מורן.
רוכבים בכביש 85, עוברים את כרמיאל ולאחר כתשעה ק"מ פונים ימינה לכיוון קיבוץ מורן שממוקם על גבעה יפה המשקיפה לנוף הגליל.

לחם ועוגה הנו מקום שמתמחה באפיית לחמים ושאר מאפים ומנות גליליות טעימות ומיוחדות. 
כבר בכניסה למסעדה אפשר להתפעל מהמדפים עמוסי המאפים הטריים והתיאבון נפתח.



מלצרית חביבה הושיבה אותנו במרפסת סגורה ונעימה, ממוזגת ומשופעת בצמחיה והסבירה שתפריט שישי כולל מבחר מנות לא גדולות מתוך כוונה שהסועדים יזמינו ויטעמו כמה שיותר מנות (מחירי כל מנה נעים בין 15-25 ש"ח).


אז הזמנו- סלסלת לחמי שאור טריים עם מטבלי שמן זית עגבניות וזיתים, סלט יווני קלאסי-חתוך גס וטרי טרי, מיני סביח- טחינה, חצילים קלויים, ביצה, פלפל חריף ורסק עגבניות
וכיסוני חציל בתבשיל מנגולד בשמנת חמוצה. לצד המנות שתינו מיצים טריים שנסחטים במקום. 






נאלצנו להסתפק בזה למרות שכל מה שטעמנו היה פשוט מצוין ובהחלט עשה חשק להמשיך ולטעום מכל שאר המנות בתפריט ויש עוד מבחר גדול... נבוא שוב.
כאמור, זה תפריט מיוחד לשישי, באמצע השבוע יש תפריטי צהריים ובוקר עם מנות גדולות יותר שנראות מפתות לא פחות (בשבת סגור- כשר).
לסיכום- מומלץ בהחלט ושווה את הנסיעה (היפה לכשעצמה), בשישי כדאי להזמין מקום.

כבר שהחנינו את האופנוע ליד המסעדה גילינו שבצמוד אליה שוכנת מבשלת הגליל- מבשלת בירה מקומית. אז יצאנו מהבראנץ' ועברנו ישר לטעימות בירה גלילית. 












בנוסף למבשלה המקום הוא מעין פאב מסעדה שמציע מבחר גדול של בירות מקומיות ומחו"ל ובאגף האוכל מבחר מנות שמתבססות על בשרים מעושנים.
הזמנו את מסלול טעימות הבירה המקומית שכולל טעימות משבעת סוגי הבירות המבושלות במקום, המבחר כולל כמעט את כל סוגי הבירות החל מלאגר, בירת חיטה, סטאוט שוקולדי, אייל, IPA ועוד. הטעמים מעניינים וידברו בעיקר לאוהבי הבירות הפירותיות יותר. 
ידוע שלא שותים על בטן ריקה (למרות שכרגע סיימנו בראנץ') אז טעמנו גם רצועות אסאדו מעושן שהיה טעים בהחלט. 
הביקור הקצר בקיבוץ מורן התגלה כחוויה קולינארית מוצלחת בהחלט.

ממשיכים צפונה, הרי היעד המקורי הוא בכלל ארוחת ערב משפחתית דשנה בקיבוץ איילת השחר...
בדרך עוד עצרנו במפגש היקב בעמיעד- חנות מרשימה של יינות מהאיזור ומכל שאר העולם ומבחר ליקרים מצויינים שמיוצרים במקום, הצטיידנו בכמה בקבוקים והמשכנו צפונה למשפחה כשבדרך לא ויתרנו כמובן על עצירה בגלידה בוזה המעולה בצומת הגומא (ראה בבלוגים קודמים).

אכלנו, שבענו (מאוד), נחנו, נהנינו מהצפון היפה ובשבת שמנו פעמינו חזרה דרומה.

היות ולזוגתי היה כל השבוע חשק עז להמבורגר משובח.. החלטנו לפני החזרה הביתה לנסות את הסניף החדש של יומנגס בנשר- מסעדת המבורגרים המתמחה במנות גדולות וטעימות במיוחד.

הזמנו המבורגר 220 גר' בסגנון מכסיקני חריף ואחד של 440 גר' בסגנון איטלקי עם חמאה, בזיליקום וגבינת פקורינו שטחונים עם הבשר, כל המנות מגיעות עם הררי צ'יפס- שחיתות אמיתית. 
קינחנו עם מילקשייק מצוין וזהו להפעם.
שיהיה שבוע טוב.








יום חמישי, 1 ביוני 2017

פיצה גלילית

מאז שקיבלתי את האופנוע החדש הבטחתי לבן שלי טיול סולו, רק הוא ואני.
אז יצאנו השבוע "לבחון את הביצועים" ואי אפשר בלי כמה עצירות בדרך לריפוד הקיבה.

הפעם התחלנו דוקא בקינוח- גלידה.
כבר מס' שנים שלדעתי גלידה בוזה היא אחת הגלידות הטובות בארץ אם לא הטובה שבהן. זו גלידה "צפונית" שנעשית בעבודת יד מחומרים איכותיים, היא נולדה ומיוצרת בקיבוץ סאסא בשיתוף פעולה עם מסעדן ערבי מתרשיחא (בוזה= גלידה בערבית).
אז רכבנו לתרשיחא לבקר את סניף הבית ונהנינו כרגיל מהאוירה הנעימה ומסבירת הפנים וכמובן מטעמי הגלידה המעולים.

הטעמים מתחלפים מדי יום ולפעמים יותר מפעם ביום בהתאם למוזה או למה שיוצא, אם תמצאו אל תוותרו על קרם בוזה המדהים וטעמי המסקרפונה והשוקולד למיניהם...
סניף צפוני נוסף של בוזה ממוקם בצומת הגומא ולאחרונה נוספו גם שני סניפים בתל אביב.

מתרשיחא המשכנו לכביש הצפון, ירדנו לאורך הגבול לכיוון שלומי והגענו לתחנת הדלק אלון סמוך לכניסה לגשר הזיו מעט לפני הפניה לכביש הצפון, שם שמענו יש פיצה ששווה לטעום... פיצה בר פורנטו.
אמנם בתחנת דלק אבל יש כאן פיצה איטלקית אמיתית. 
בצק דק ופריך משוח בשמן זית, גבינת מוצרלה ותוספות טריות ומעניינות.



הזמנו פיצה משפחתית (ענקית) עם בייקון ופפרוני ופיצה אישית חריפה עם פסטו זייתים ופלפלים חריפים, מומלצת מאוד לחובבי החריף.
בנוסף מוגש לכל שולחן ממרח פלפלים חריפים וכוסברה- מעולה כתוספת לכל מנה מבחינתי
ולשטיפת הגרון תמצאו כאן גם בירה פרוני מהחבית.
בנוסף לפיצות כולל תפריט המקום גם מגוון מנות ראשונות, פסטות וקינוחים, לא טעמנו הכל- השארנו גם לפעם הבאה שמבחינתנו בהחלט תהיה...
בקיצור, אם אתם באיזור אל תפספסו,הרי בשביל פיצה טובה לא חייבים להיות רעבים וגם אם אתם לא באיזור אז הנה
לכם סיבה מצויינת להגיע.

צ'או.






יום שבת, 6 במאי 2017

חוויה רומאית

בשנתיים האחרונות יצא לנו להגיע מספר פעמים לאיטליה, וכל ביקור כזה מגביר בנו את האהבה למדינה הזו- לנופים, לאנשים וכמובן כמובן לאוכל.
בשבוע האחרון שמחנו כפליים, גם ביקרנו ברומא וגם התחדשנו באופנוע, איטלקי גם הוא- הדוקאטי.
לכן החלטנו להקדיש בלוג זה לרומא.  

מעבר למגוון האתרים והאטרקציות הרבות שמציעה רומא, בפרט בתקופה אביבית זו כשעוד לא חם מדי, היא מצטיינת בהמון מסעדות, פיצריות, גלידריות וכל שאר מיני מוסדות שחובבי אוכל יכולים לפנטז עליהם.

הפעם ביקרנו בכמה וכמה כאלה, חלקם חדשים לנו וחלקם כבר מוכרים.

את אחת הפיצות הטובות ברומא לטעמנו אפשר לקבל בפיצרייה Baffetto, מסעדה לא מפוארת, לא מעוצבת ואפילו לא ממש נקייה, כמו מסעדת פועלים פשוטה אבל הפיצה מעולה! המסעדה ממוקמת סמוך לפיאצה נבונה ב- 114 via del Governo Vecchio.
אגב לאחרונה פתחו את Baffetto 2 ממש בכניסה לקמפו דה פיורי, לא ניסינו אבל נראה שווה.

מסעדה מצויינת נוספת בה ביקרנו היא מסעדת IVO בשכונת טרסטוורה היפה. ב IVO מגישים מאכלים מקומיים טיפוסיים, פיצות מעולות, פסטות וקינוחים נהדרים (ממליץ במיוחד על הטירמיסו הענק).
קחו בחשבון שבשעות הערב המסעדה בד"כ מלאה (בפרט במקומיים) ולכן מומלץ להזמין מקום או להתאזר בסבלנות ולעמוד בתור. דרך אגב בעלי המסעדה היה בעברו שחקן בקבוצת הכדורגל של רומא וזה בהחלט ניכר בעיצוב המקום.
IVO- ‪Via di San Francesco a Ripa 158



רומא כמו כל איטליה מצטיינת גם בגלידות ונראה שאין גלידה לא טובה ברומא 
אבל גלידריה אחת עולה לטעמנו על כל השאר.
ל- Gelateria La Romana הגענו בעקבות המלצה של מקומי, הגלידות מיוצרות במקום מול עיני הלקוחות, אל גביע הגלידה מוזגים קודם כל שוקולד נוזלי חם (חלב או לבן) מברז מיוחד ואז ממלאים את הגביע בגלידה, הטעם פשוט אלוהי- מומלץ בחום! 
במקום אפשר למצוא גם שפע קינוחים איטלקיים אחרים, לחובבי הז'אנר.
הגלידריה נמצאת לא רחוק מבית הכנסת הגדול ברומא ברחוב Via Venti Settembre.



הפעם החלטנו גם לנסות Eatwith ברומא. התארחנו אצל ג'ובאנה וכריסטינה שתי צעירות רומאיות.
כריסטינה היא שפית קונדיטורית שחיה גם מספר שנים בלונדון וג'ובאנה צעירה חובבת אוכל ובישול.

התפריט הורכב ממנות ביתיות פשוטות וכלל לזניה פסטו עם גבינת ריקוטה ושקדים, מלנזנה- חצילים בפרמג'ן ורוטב עגבניות, פרוסות בשר חזיר וקישואים בנענע, סלט אורוגולה ופרי הדר.

לסיום הוגשו שני קינוחים נהדרים- פנה קוטה פיסטוק ותותים וטירמיסו כמובן. 
איתנו היו עוד שבעה סועדים מגרמניה, דנמרק וארה"ב. אירוח פשוט וטעים באווירה ביתית רומאית- שמחה גדולה לחך ולנפש.









ברומא מתנהגים כרומאים ולא מוותרים על ה- Aperitivo של שעות אחר הצהריים, כך שבין השעות חמש לשמונה בערב  מגישים ברוב הברים והמסעדות המקומיות מבחר קוקטיילים בליווי נשנושים שונים לפתיחת התיאבון והעלאת המורל לקראת ארוחת הערב. 



ביום האחרון לחופשה יצאנו לטייל קצת דרומית לרומא באיזור  Castelli Romani והעיירות סביב אגם Lago Albano היפה. כל האיזור והעיירה Ariccia בפרט מתהדרים במנת ה- porchetta (פורקטה) המיתולוגית, נתח חזיר צלוי עם עשבי תיבול שמוגש בד"כ פרוס בפוקאצ'ה או בפרוסות עבות של לחם טרי.

 ciao רומא, מקווים לחזור בקרוב...


 












יום שבת, 8 באפריל 2017

רכיבה גלילית ושווארמה

בחמישי בערב ישבנו כמה חברים בפאב כשאחד החבר'ה סיפר על מנת שווארמה שהשאירה אצלו טעם של עוד באזור מעיליא.
מיד עלה הרעיון לטיול רכיבה קצר לאזור הגליל ואם אפשר גם לשלב עצירה לשווארמה זה בכלל טוב.

אז בשישי בצהריים רגע אחרי שכמעט סיימנו הכנות מקדימות לארוחת ערב שישי יצאנו שני חברים על שני אופנועים צפונה לכיוון מעיליא.
רוכבים במזג אויר אביבי מצוין על כביש 85 לכיוון כרמיאל, בצומת נחף פונים שמאלה לכביש 854 לכיוון כפר וורדים.
זו דרך יפהפיה, חולה על העליות האלה כשמשמאל נפרשים תחתינו יישובי הגליל התחתון וגוש שגב. 
ממשיכים לטפס מתחברים לכביש 89 ופונים שמאלה לכיוון מעלות תרשיחא ומעיליא.

מיד בכניסה ליישוב מצד שמאל ממוקמת מסעדת מנצ'יס.
אמרנו שווארמה ולכן ציפינו למצוא שווארמיה טיפוסית אבל לא, מסתבר שמנצ'יס היא מסעדה גדולה הממוקמת נהדר מול הנוף ואפשר לאכול בה כמעט הכל.
כבר בכניסה קיבל אותנו בעל הבית, מבט קצר על האופנועים וברק בעיניים ומיד הבנו שיש לנו עסק עם חובב אופנועים מושבע. מפה לשם מסתבר שהבחור מחזיק ברשותו הארלי מרשים והונדה אספנות יפהפה. הוא מחלק את זמנו בין הולנד לישראל ורוב הזמן נמצא במסעדה.

כמעט שכחנו שבאנו בשביל השווארמה אז מתעשתים ומזמינים צלחת חומוס  ושתי מנות שוורמה בשר לבן בפיתה- המנה המומלצת.
החומוס מצוין ושוחה בהרבה שמן זית איכותי. מנת השוורמה מגיעה בפיתה קטנה מלאה עד גדותיה בהמון בשר לבן מתובל היטב וטעים מאוד. לצד המנה מוגשים רוטב שום, מתבל חריף וסוג של רוטב אלף האיים במקום הטחינה המסורתית.
נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני אוכל שווארמה בשר לבן והמנה הזו טעימה לפחות כמו שווארמה עגל מוצלחת. 
בהחלט ארוחה מצויינת לשישי צהריים קצת לפני ארוחת הערב.
חשוב לציין שתפריט המסעדה מכיל מגוון גדול של מאכלים, לאו דווקא מזרחיים כגון פיצות וסוגים שונים של פסטות ובשרים שנראו גם הם מצויינים.

אנחנו נפרדים מבעל המסעדה חובב האופנועים לא לפני שמקבלים ממנו המלצה לכנאפה בקונדטוריה שבצומת הסמוכה.
בטח כבר שמתם לב שיש לנו חיבה מיוחדת לכנאפה אז לא וויתרנו, חזרנו 500 מטר מזרחה על הכביש הראשי ולקחנו שתי מנות כנאפה  To go מ"ממתקי יאסר מדאח".







את הרכיבה חזרה עשינו בדרך יפה במיוחד וממומלצת מאוד לרכיבה, עולים בכביש הראשי של מעיליא לכיוון מצפה הילה ומתחברים לדרך נוף לכיוון מושב מנות, דרך סלולה צרה שמכל פינה בה נגלה נוף יפהפה של הגליל המערבי.
עצירה קצרה לקינוח  בפינת חמד בצד הדרך, זוכרים את הכנאפה?  היא הייתה מעולה!
ממשיכים לכיוון מנות שם מתחברים לכביש 8911 עד כביש 70, פונים שמאלה לכיוון צומת כברי והביתה.
צריך עוד לסיים להכין את ארוחת הערב...




טיפ- אפשר ואולי אף מומלץ לעשות את המסלול בכיוון ההפוך- לעלות לכיוון מושב מנות ולהמשיך לטפס בדרך הנוף עד מעיליא והסביבה.


יום שישי, 31 במרץ 2017

Eatwith ארז גולקו

הפעם החלטנו לחרוג ממנהגנו, לא רכבנו לשום מקום ואפילו לא נסענו ברכב, הלכנו ברגל...
אבל ההליכה הזו והבילוי אותו חווינו בהחלט שווים בלוג.
אנו כמה זוגות חברים שמשתדלים אחת לכמה שבועות  להיפגש לארוחה ואלכוהול טוב ביום שישי בצהריים לקבלת סוף השבוע.

אחת החברות שבמקרה גם חגגה יומולדת באותו יום הציעה להיפגש לארוחת Eatwith. 
רעיון ה Eatwith למי שאינו מכיר הוא מפגש בין סועדים לבשלנים שמארחים בביתם ומספקים חווית אוכל מיוחדת.
אז נרשמנו לארוחה בביתו של השף ארז גולקו שלגמרי במקרה ממוקם בסמיכות של כמה רחובות מביתנו בחיפה,
ובצהרי שישי שמנו פעמינו בהליכה של 20 דקות לביתו של השף, סקרנים וקצת ספקנים אני חייב להודות. 
בד"כ אנו מעדיפים לדעת פחות או יותר מה מצפה לנו ובמקרה זה פרט לכך שהארוחה הוגדרה בסגנון טברנה ים תיכונית חוסר הוודאות היה מוחלט.

נכנסנו לדירה לא גדולה אך מעוצבת בסגנון אקלקטי עם המון פריטים מעניינים שמושכים את העין ונוף נפלא של מפרץ חיפה, שלנו לפחות תמיד גורם להיכנס למוד כזה של רצון בלתי מוסבר לטרוף את החיים...
אז ים תיכון יש בשפע, אוירה של טברנה גם ועכשיו נותר רק להתחיל לאכול ולשתות.

על השולחן בינתיים צלוחיות חמוצים וזיתים טובים, כמה בקבוקי אוזו, בירות וחלה פרוסה כאן אני חייב להודות שקצת הופתענו ואפילו התאכזבנו למצוא חלה קנויה סטנדרטית ולא איזה לחם כפרי תוצרת בית אבל מהר מאוד הבנו- פשוט לא צריך את זה אין מה לגעת פה בלחם...

היכרות קצרה עם ארז והצוות ומהר מאוד מתחילות לזרום לשולחן המנות, זה מתחיל בצלחות מזטים מעניינים של כרובית, חצילים, קישואים קלויים ועוד... לכל מנה את הטעם המיוחד שלה.
לא נתעכב ונפרט כאן על כל מנה ומנה גם בגלל כמויות האלכוהול שהשכיחו מאיתנו חלק וגם כדי להשאיר משהו לדמיון אך כן נתאר את אלה שהשאירו בנו חותם מיוחד.

האווירה מתחממת האוזו זורם ללא הגבלה, המוסיקה בהתאם ואפילו צלחת נשברת (ע"י בעל הבית)...יאללה חפלה!

ממשיכים עם ממרח שום ושקדים מטריף ובעקבותיו מסבחה שעועית לימה שהתבשלה יותר מעשר שעות בסיר ומוגשת חמה עם עגבניות ובצל סגול- לא יודע מה עשית שם ארז אבל זו פשוט מנה גאונית.



לשולחן מגיעים סרדינים, סלמון ולימונים כבושים הכל בעשייה ביתית, אכלנו בכמה טברנות ביוון ואף אחת מהן לא הייתה מתביישת במנה הזו. כשמשלבים את הדגים הכבושים בלבנה הביתית שמוגשת עם שקדים ירוקים ושומר צלוי זה פשוט גן עדן.


חברים זו רק ההתחלה, הפסקת עישון במרפסת עם עוד קצת אוזו ואנחנו מוכנים להמשך... וזה ממשיך בצלחת חומוס תוצרת בית עם מעורב חלקי פנים במרכזה, אפילו כאן אין צורך בלחם. בנתיים עוד משהו מיטגן במטבח ומיד מגיעות קציצות מוסר ים על מצע תרד בר וגבינה כחולה, נגמרים לי הסופרלטיבים חברים...




לקציצות מצטרפת סנייה בשר טחינה ועגבניות שרופות מוגשת בצלחת מתכת ישר מהתנור, אנחנו מתחילים להתמלא אבל משנסים מותניים וקיבה כי במטבח ממשיכה ההמולה, זוגתי מתגנבת למטבח בעקבות הריח וחוזרת עם הדלפה ששווה לחכות למנה הבאה... 
והנה מגיע קלמרי מסולסל צרוב במחבת עם הרבה חמאה מוגש על עגבניות שרופות- מ ע ד ן!





מתחילים להישבר, יוצאים לעוד הפסקת עישון ומהמרפסת מבחינים שמשהו קורה, הגענו לקינוח. על השולחן נוחתים מוס שוקולד לבן עם פרלינים שוקולד מריר וכנאפה שיוצאת ישר מהתנור מעוטרת בשבבי חלווה- איזו סיומת מושלמת!


קוראים יקרים זה אולי נשמע נורא דביק ומתחנף אבל זו באמת הייתה ארוחה מופלאה וסליחה למנות שלא הזכרנו כאן.
תודה לארז, שלומי, איתי ושאר הצוות על שלוש וחצי שעות של שכרון חושים תרתי משמע.
ותודה לך ליאת על הרעיון והיוזמה שסיפקו לנו את החוויה הזו.