Eatwith ארז גולקו

הפעם החלטנו לחרוג ממנהגנו, לא רכבנו לשום מקום ואפילו לא נסענו ברכב, הלכנו ברגל...
אבל ההליכה הזו והבילוי אותו חווינו בהחלט שווים בלוג.
אנו כמה זוגות חברים שמשתדלים אחת לכמה שבועות  להיפגש לארוחה ואלכוהול טוב ביום שישי בצהריים לקבלת סוף השבוע.

אחת החברות שבמקרה גם חגגה יומולדת באותו יום הציעה להיפגש לארוחת Eatwith. 
רעיון ה Eatwith למי שאינו מכיר הוא מפגש בין סועדים לבשלנים שמארחים בביתם ומספקים חווית אוכל מיוחדת.
אז נרשמנו לארוחה בביתו של השף ארז גולקו שלגמרי במקרה ממוקם בסמיכות של כמה רחובות מביתנו בחיפה,
ובצהרי שישי שמנו פעמינו בהליכה של 20 דקות לביתו של השף, סקרנים וקצת ספקנים אני חייב להודות. 
בד"כ אנו מעדיפים לדעת פחות או יותר מה מצפה לנו ובמקרה זה פרט לכך שהארוחה הוגדרה בסגנון טברנה ים תיכונית חוסר הוודאות היה מוחלט.

נכנסנו לדירה לא גדולה אך מעוצבת בסגנון אקלקטי עם המון פריטים מעניינים שמושכים את העין ונוף נפלא של מפרץ חיפה, שלנו לפחות תמיד גורם להיכנס למוד כזה של רצון בלתי מוסבר לטרוף את החיים...
אז ים תיכון יש בשפע, אוירה של טברנה גם ועכשיו נותר רק להתחיל לאכול ולשתות.

על השולחן בינתיים צלוחיות חמוצים וזיתים טובים, כמה בקבוקי אוזו, בירות וחלה פרוסה כאן אני חייב להודות שקצת הופתענו ואפילו התאכזבנו למצוא חלה קנויה סטנדרטית ולא איזה לחם כפרי תוצרת בית אבל מהר מאוד הבנו- פשוט לא צריך את זה אין מה לגעת פה בלחם...

היכרות קצרה עם ארז והצוות ומהר מאוד מתחילות לזרום לשולחן המנות, זה מתחיל בצלחות מזטים מעניינים של כרובית, חצילים, קישואים קלויים ועוד... לכל מנה את הטעם המיוחד שלה.
לא נתעכב ונפרט כאן על כל מנה ומנה גם בגלל כמויות האלכוהול שהשכיחו מאיתנו חלק וגם כדי להשאיר משהו לדמיון אך כן נתאר את אלה שהשאירו בנו חותם מיוחד.

האווירה מתחממת האוזו זורם ללא הגבלה, המוסיקה בהתאם ואפילו צלחת נשברת (ע"י בעל הבית)...יאללה חפלה!

ממשיכים עם ממרח שום ושקדים מטריף ובעקבותיו מסבחה שעועית לימה שהתבשלה יותר מעשר שעות בסיר ומוגשת חמה עם עגבניות ובצל סגול- לא יודע מה עשית שם ארז אבל זו פשוט מנה גאונית.

לשולחן מגיעים סרדינים, סלמון ולימונים כבושים הכל בעשייה ביתית, אכלנו בכמה טברנות ביוון ואף אחת מהן לא הייתה מתביישת במנה הזו. כשמשלבים את הדגים הכבושים בלבנה הביתית שמוגשת עם שקדים ירוקים ושומר צלוי זה פשוט גן עדן.

חברים זו רק ההתחלה, הפסקת עישון במרפסת עם עוד קצת אוזו ואנחנו מוכנים להמשך... וזה ממשיך בצלחת חומוס תוצרת בית עם מעורב חלקי פנים במרכזה, אפילו כאן אין צורך בלחם. בנתיים עוד משהו מיטגן במטבח ומיד מגיעות קציצות מוסר ים על מצע תרד בר וגבינה כחולה, נגמרים לי הסופרלטיבים חברים...




לקציצות מצטרפת סנייה בשר טחינה ועגבניות שרופות מוגשת בצלחת מתכת ישר מהתנור, אנחנו מתחילים להתמלא אבל משנסים מותניים וקיבה כי במטבח ממשיכה ההמולה, זוגתי מתגנבת למטבח בעקבות הריח וחוזרת עם הדלפה ששווה לחכות למנה הבאה... 
והנה מגיע קלמרי מסולסל צרוב במחבת עם הרבה חמאה מוגש על עגבניות שרופות- מ ע ד ן!

מתחילים להישבר, יוצאים לעוד הפסקת עישון ומהמרפסת מבחינים שמשהו קורה, הגענו לקינוח. על השולחן נוחתים מוס שוקולד לבן עם פרלינים שוקולד מריר וכנאפה שיוצאת ישר מהתנור מעוטרת בשבבי חלווה- איזו סיומת מושלמת!


קוראים יקרים זה אולי נשמע נורא דביק ומתחנף אבל זו באמת הייתה ארוחה מופלאה וסליחה למנות שלא הזכרנו כאן.
תודה לארז, שלומי, איתי ושאר הצוות על שלוש וחצי שעות של שכרון חושים תרתי משמע.
ותודה לך ליאת על הרעיון והיוזמה שסיפקו לנו את החוויה הזו.

סוף שבוע דרומי- חזרה צפונה

שבת צהריים אביבית וחמימה בים המלח, עולים על האופנוע ומתחילים את הדרך חזרה צפונה.
שלוש דרכים עיקריות לרכיבה צפונה בד"כ:
1) דרך ערד, כביש 40 וצפונה דרך כביש 4 או 6  
2) דרך עין גדי, כביש 90, בקעת הירדן- בית שאן 
3) כביש 90, עין גדי וכביש 1 לכיוון ירושלים.
אנחנו משתדלים לגוון ולחזור כל פעם מדרך אחרת אז הפעם החלטנו על האפשרות השלישית- חזרה דרך כביש 1- מצפה יריחו, מעלה אדומים, ירושלים וצפונה, כשהיעד הקולינארי הנבחר לארוחת צהריים הוא מסעדת נאג'י באבו גוש.

על כביש 90 לכיוון עין גדי חולפים על פני מס' חבורות אופנוענים שמנצלים את השבת  האידיאלית הזו לרכיבה, רק שיחזרו כולם הביתה בשלום.
קצת אחרי עין גדי אנחנו עוצרים בצד הדרך להנות עוד קצת מהמראות היפים של האיזור כשלפתע מופיע לידנו יעל חביב שהחליט להצטרף לצילומים, אז מצטלמים קצת ונפרדים ממנו בנימוס. 
ממשיכים עד צומת לידו שם פונים מערבה לכיוון כביש 1 מטפסים לירושלים וממשיכים לאבו גוש.

להיכנס לאבו גוש בשבת בצהריים עם רכב זה אף פעם לא תענוג גדול, עוד סיבה טובה לבוא על אופנוע. ביקרנו כבר ברוב החומוסיות המוכרות באבו גוש והפעם החלטנו לנסות אחת שעוד לא היינו בה.
מסעדת נאג'י ממוקמת באחת הסמטאות במעלה הכפר לא רחוק מהמרכז ומפורסמת בעיקר בזכות הקבב הטרי שזכה לאחרונה באחד המקומות הראשונים בתחרות הקבב הטוב ביותר שנערכה ע"י CNN... מי בכלל המציא תחרות כזו ועוד ב CNN מה הם מבינים בקבב???
בכל מקרה לאחר המתנה קצרה שיתפנה שולחן נכנסנו והתיישבנו במרפסת שעל גג המסעדה, מקום נחמד משקיף לנוף אך די צפוף ורועש (שבת...).

הזמנו את מבחר סלטי הבית, מנה קבב כמובן ומנת סנייה ברוטב עגבניות. השירות אדיב ויעיל, תוך דקה נוחתת על השולחן צלוחית עם כדורי פלאפל חם ותוך מס' דקות נוספות התמלא השולחן ביותר מ 15 סוגי סלטים טריים מעניינים וטעימים מאוד שכללו מס' סוגי חצילים, ירקות,  טחינה, דלעת, כרובית ועוד... וצלחת חומוס חם מהטעימים שטעמנו באבו גוש.
מנת הקבב כוללת ארבעה קבבים  בתבלון מיוחד, הבשר טרי וטעים מאוד. מנת הסינייה עשויה למעשה מאותם הקבבים טבולים ברוטב עגבניות טריות ומוגשים בקערת חרס ישר מהתנור- מוצלח מאוד.
מול המסעדה ממוקם אטליז נאג'י ממנו מגיע הבשר הטרי למסעדה ובמבנה הסמוך ממוקמת חנות ממתקי נאג'י (כמובן...)
אז סיימנו את הארוחה במסעדה בכוס קפה וחשבון בהחלט צנוע ושמענו שאסור לוותר על הכנאפה הטריה בחנות הממתקים. 
אז למרות שלא רצינו לקלקל את טעם הקבב, לא ויתרנו ירדנו לחנות הממתקים הסמוכה ובהחלט לא הצטערנו, קיבלנו מנת כנאפה חם (כנאפה זה זכר או נקבה?) שכבר אחרי הביס הראשון הוכתרה ככנאפה הטובה ביותר שאכלנו עד היום... חמה, פריכה, מתוקה במידה ומלאה בגבינה- פשוט משובח!
אז בפעם הבאה שאתם באבו גוש דלגו על כל החומוסיות הטריוויאליות בכניסה לכפר, טפסו עד למעלה, פנו שמאלה ותמצאו את הרחוב של נאג'י- מחמוד ראשיד 4, אבו גוש.
שיהיה לנו שבוע טוב וטעים.

סוף שבוע דרומי

פעם בשנה אנחנו עושים סוף שבוע בים המלח.
לא, לא חולים (בינתיים) ולא מרגישים כל כך מבוגרים אבל אוהבים את השקט, את הנוף ולא פחות את הרכיבה דרומה באופנוע, ובשבילנו הצפונים כל רכיבה דרומה היא הזדמנות טובה לטייל ולנסות מקומות חדשים.
בשיטוט ברשת לא מזמן נתקלנו במקרה בכתבה שהוזכר בה מקום שנקרא "הביסטרו של מייק ושרון" בקיבוץ גלאון שבאזור השפלה.

המקום תואר כביסטרו בסגנון דרום אפריקאי והיות ולזוגתי יש געגועים וסנטימנטים לכל מה שקשור בדרום אפריקה שם חייתה מס' שנים בעבר, החלטנו שזה יכול להיות מקום אידיאלי לעצירת התרעננות ואגירת אנרגיה (וקלוריות). 
אז יצאנו מחיפה במזג אויר קצת סגרירי בתקווה שישתפר עם ההתקדמות דרומה.
רכיבה רגועה על כביש 2, עוברים ל 4 לכיוון אשקלון ואחרי כפר סילבר פונים מזרחה לכביש 35.
מזג האויר אכן משתפר ומתחמם וממשיכים ברכיבה עם המון ירוק מסביב על כביש 35 מזרחה, עוברים את קרית גת, מגיעים עד בית גוברין ושם פונים שמאלה לשביל ישראל, נסיעה של כ 3 ק"מ בכביש קצת משובש אבל נוף נהדר ומתחברים לכביש 353 לקיבוץ גלאון.

השילוט לביסטרו לא משהו אבל מסתבר שכל ילד שם יודע לכוון אותנו בדיוק, והגענו.
נכנסים דרך כניסה צבעונית מקושטת בדגלי ישראל ודרום אפריקה ומתיישבים בחצר המרווחת.
שרון בעלת הבית מקבלת אותנו בחביבות ואיכשהו מייד מבינה את הקשר של חצי מאיתנו לדרום אפריקה, כאן מתפתחת שיחה ארוכה באנגלית במבטא דרום אפריקאי כבד על מקומות ומאכלים דרום אפריקאים ומהקצת שאני מבין מיצי הקיבה שלי כבר מבעבעים.
השעה בסך הכל 1230, בדיוק השעה לארוחת צהריים קלה... אז הזמנו  סמוסה (מעין פסטלים ממולאים בבשר) ופלטת בשרים זוגית.
הסמוסה פריך חם וטעים והולך מצוין  עם הפלפל החריף הקלוי שמוגש ליד.
פלטת הבשרים כוללת נקניקיות תוצרת בית, נתחי אנטריקוט, פריקדלה שהן קציצות בשר בתיבול דרום אפריקאי וצלעות בקר כשעל הכל רוטב צ'טני מתקתק. כל הבשרים היו טעימים  ובלטו במיוחד האנטריקוט הנקניקיות והפריקדלה.
את הגרון הרטבנו בטובורג (יש גם בירות מקומיות מהאזור אך לא ניסינו אותן).
הארוחה הייתה טובה ומספקת בידיעה שמחכה לנו ארוחת ערב במלון... במילים אחרות יכולנו לאכול עוד פלטת בשרים כזו.
חשוב להדגיש שמבחר המנות בתפריט די גדול וכולל מגוון מנות בשריות כמו המבורגרים ונקניקיות (בורוורסט) תוצרת בית ועוד מאכלים דרום אפריקאים מסורתיים. המקום פתוח כל יום בין השעות 1000-2200.

ממשיכים ברכיבה דרומה דרך כביש 31 לערד, הירידות מערד לכיוון ים המלח תמיד עושות לנו את זה, פשוט דרך אידיאלית לרכיבה למרות הצביטה בלב בכל פעם שעוברים על פני האנדרטאות של הרוכבים שנהרגו בדרך הזו.
הגענו למלון (ישרוטל ים המלח המפנק) בדיוק בזמן למנוחה קצרה וארוחת ערב.
על הדרך חזרה צפונה בבלוג הבא.

שישי אביבי בניחוח איטלקי

אז אחרי שבת רגועה וארוחה אסייתית home made שכללה נתחי סינטה מוקפצים בירקות, דמפלינג מאודים ומוקפצים בחמאה, נודלס תרד וכמה שניצלים (שיהיה עם מה לנגב את הרוטב...) אנחנו יכולים לשבת בנחת ולכתוב את הבלוג הראשון שלנו.

השבוע לא יצא לנו ממש לטייל אבל רכבנו לאירוע בהרצליה, מזג אויר אביבי נהדר וכבישים פנויים של שישי בבוקר תרמו בהחלט לפתיחה נעימה של סוף השבוע.

בדרך חזרה מהרצליה החלטנו לנצל את ההזדמנות ולדגום את מסעדת פיורי בתחנת הדלק ביקום.

פיורי היא מסעדה איטלקית המתמחה בפסטות תוצרת בית ופיצות שנאפות במקום בתנור לבנים מיוחד, ייחודה של המסעדה לדברי בעליה הנם חומרי הגלם האיכותיים המיובאים במיוחד מאיטליה ושיטות הבישול והאפיה המיוחדות.

כבר די מזמן  שמענו על המסעדה אך טרם יצא לנו לבקר בה.

הגענו בסביבות השעה 1300, למצוא חניה הרי זו לא בעיה (על המדרכה בפתח המסעדה) וגם שולחן פנוי לשלושה לא הייתה בעיה למצוא.

המסעדה לא גדולה, מעוצבת בפשטות כשבמרכזה ויטרינה עם תצוגת הפסטות הטריות ותנור לבנים גדול כמובטח.

מן הסתם היה לנו ברור שצריך לנסות גם את הפיצה המיוחדת וגם את הפסטה הביתית אז הזמנו מלנז'נה אה לה פרמג'אנה- חציל אפוי בתנור ברוטב עגבניות ופרמג'אן, פפרדלה אה לה קרצ'ופי- פסטה עם פטריות, ארטישוק, קונפי שום ועוד דברים טובים, פיצה פפרוני ופיצה ארבע גבינות. את הגרון שטפנו בבירה פרוני קרה מהחבית (במנה חוקית של 250 מ"ל כל אחד שלא תגידו שאנחנו שותים ונוהגים...)

כל המנות היו מצויינות, אכן מרגישים את הטריות ואת איכות חומרי הגלם, בצק הפיצה דק, פריך וטעים ביותר והפסטה הטריה נהדרת.
השירות היה אדיב, מחויך ולא מאולץ ומנג'ס.

יצאנו בהחלט שבעים, מסופקים ובידיעה שעוד נחזור.

בקיצור, פתרון מצוין להפוגה קולינרית איכותית (ולא יקרה במיוחד) על הדרך צפונה ומקום מצוין למפגש אופנועים לפני, אחרי או תוך כדי טיול.

חזרנו הביתה שמחים ומרוצים והתחלנו לתכנן את ארוחת הערב...

אסייתית בבית

מלנז'נה בפיורי

פפרדלה אה לה קרצ'ופי

קצת עלינו

קיימים שני סוגי אנשים אמר פעם מישהו "אלה שאוכלים כדי לחיות ואלה שחיים כדי לאכול", אנו ללא ספק נמנים על הסוג השני...

אנחנו זוג מצפון הארץ עם אהבה גדולה לכל מה שקשור באוכל- אוהבים לאכול, אוהבים לבשל, להאכיל ובעיקר לגלות מקומות חדשים.

את האהבה הזו לאוכל אנחנו מנסים לשלב באהבה נוספת שלנו- טיולי רכיבה על אופנוע ברחבי הארץ 
ובמקומות שונים בעולם, בכל טיול משולבות עצירות קולינריות שבמקרים רבים מתוכננות מראש ולעיתים ספונטניות.

לאחר טיולים רבים וביקור בהרבה מסעדות ומקומות מעניינים החלטנו לשתף את חוויותינו באמצעות בלוג זה.

כאן תוכלו לקרוא על רשמינו ממקומות שונים בהם ביקרנו, לקבל המלצות, ביקורות, טיפים ועוד.

אנחנו לא מתיימרים להיות מבקרי מסעדות מקצועיים ולא מדריכי טיולים, ממש לא, פשוט החלטנו לשתף אתכם בדברים הקטנים מהם אנחנו נהנים ובטעמנו האישי.

טעמנו זה נוטה בעיקר לסגנונות האוכל האיטלקי, הים תיכוני והבשרי ובאלה מתמקדים מסעותינו.